החלטה בתיק ע"פ 1079/04

השופט ס' ג'ובראן:

           לבית המשפט המחוזי בירושלים הוגש כנגד המערערת כתב אישום אשר ייחס לה עבירה של חבלה בכוונה מחמירה לפי סעיף 329(2) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 ועבירה של שהייה בלתי חוקית לפי סעיף 21 לחוק הכניסה לישראל התש"יב-1952.

           על פי עובדות כתב-האישום, גמלה בלבה של המערערת החלטה לדקור חייל ישראלי ולצורך כך רכשה סכין מטבח. ביום 25.9.05 נסעה לירושלים ובהגיעה להר-הבית ניסתה לפגוע בשוטר מג"ב בכוונה לגרום לו חבלה חמורה. היא ניסתה לדקור את השוטר רק לאחר שהמתינה במקום כ-10 דקות ווידאה כי השוטר שעמד בסמוך עזב את המקום ואז היא התקרבה אליו ושלפה את הסכין, התנפלה עליו ודקרה אותו דקירה אחת בגבו, דקירה אשר נחסמה על-ידי אפוד המגן אותו לבש, וכן דקרה אותו דקירות נוספות בכתפו סמוך לצווארו. כתוצאה מכך הוא נזקק לטיפול רפואי.

           המערערת הודתה בעבירות שיוחסו לה בכתב האישום ובית המשפט המחוזי גזר עליה עונש מאסר בפועל של שלוש וחצי שנים, מאסר על תנאי של 7 חודשים למשך שלוש שנים שלא תעבור עבירת אלימות כלפי גופו של אדם, וכן מאסר על תנאי של 3 חודשים למשך 3 שנים מיום שחרורה ממאסר, שלא תעבור עבירה לפי חוק הכניסה לישראל תש"יב-1952.

           המערערת מלינה בפנינו על חומרת העונש אשר הוטל עליה.

           ב"כ המערערת טען בפנינו כי טעה בית המשפט המחוזי בכך שלא ייחס משקל ראוי להודאתה של המערערת ולחרטה הכנה שהביעה וכן לא ייחס משקל ראוי לנסיבותיה האישיות הקשות בהיותה אשה מוכה נפשית וגם גופנית שהייתה חשופה להתעללות קשה מצד בעלה ובני משפחתה. ב"כ המערערת ביקש לקבל את הערעור ולהקל בעונשה של המערערת.

           ב"כ המשיבה מאידך ביקש לדחות הערעור ולהשאיר את גזר דינו של בית המשפט המחוזי על כנו.

           לאחר שעיינו בהודעת הערער ובגזר דינו של בית המשפט המחוזי ולאחר שהוספנו ושמענו טיעונים בעל פה מטעם שני הצדדים הגענו למסקנה כי דין הערעור להידחות.

           מדובר          בעבירה חמורה אותה ביצעה המערערת ורק בנס לא נגרמו תוצאות קשות יותר בעקבות הארוע. המערערת העידה על עצמה כי עקב בעיותיה האישיות ונסיבות חייה היא רצתה למות ובחרה לדקור חייל ישראלי ולשם כך אף הצטיידה בסכין אותה רכשה במיוחד לצורך זה. אך מאותו רגע שהחליטה לעשות כך ניתן לראות כי מעשיה אופיינו בתכנון מוקדם ואת המעשה עשתה בקור רוח ובשיקול דעת ובמחשבה תחילה. בכך יש לראות חומרה מיוחדת.

           העונש אשר הוטל על המערערת מאזן היטב בין שיקולי הענישה הראויים בסוג העבירות כמו זו שלפנינו. בית-המשפט המחוזי בגזר דינו הביא בחשבון את נסיבותיה האישיות של המערערת ואין מקום להתחשבות נוספת מצידנו. העונש אשר הוטל על המערערת הינו עונש ראוי והולם את נסיבות העבירה, מכל מקום אינו עונש המצדיק את התערבותינו.

           סוף דבר, הערעור נדחה.

           ניתן היום, ה' בכסלו תשס"ו (6.12.05).

   ש ו פ ט                                   ש ו פ ט  ת                               ש ו פ ט  

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.    התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: